החלטה בתיק ב"ש 9678/07

הבקשה  והאישום

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב, מג'די איסמעיל עבדל רחמן, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 8040/07, שבו הואשם בעבירות ניסיון לרצח, הובלת נשק שלא כדין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש - לפי סעיפים 305(1), 144(ב) ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         להלן העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום.  ביום 11.6.07 בסמוך לשעה 12:45, ברחוב הבוסתן באבו-גוש, ניגש המשיב לעברם של תייסיר נתשה (להלן - תייסיר) ומוחמד חמידה (להלן - מוחמד), אשר עבדו במקום ביציקת בטון ממשאית עבור הקבלן סאלח עבדל-רחמן (להלן - סאלח), שהנו גיסו של המשיב. המשיב ביקש מהשניים (להלן - המתלוננים) שיתנו לו מעט סולר ממשאית הבטון שהביאו לאתר העבודות. משסירב תייסיר לבקשה, התפתח בין השניים ויכוח קולני, שבמהלכו גידף המשיב את תייסיר, ואף הרים קרש מהארץ והחל להלום באמצעותו על חלונות המשאית. בשלב זה הגיע לאתר הקבלן סאלח, אשר סילק את המשיב מהמקום. המשיב עלה על גבעה סמוכה, המשיך קילל את הנוכחים, יידה מספר אבנים לעבר תייסיר ואיים עליו במילים: "אני אירה בך ואזיין אותך, עוד תראה". כתוצאה מפגיעת אחת האבנים נפצע תייסיר ברגלו השמאלית. בשלב זה עזב המשיב את המקום, וכעבור כרבע שעה שב לאתר כשהוא רעול פנים ובידו אקדח. הוא כיוון את האקדח לעבר תייסיר ומוחמד, צעק: "חזרתי לירות בכם" וירה לכיוונים מספר כדורים בכוונה להמיתם. תייסיר נפגע באורח קשה משני קליעים אשר חדרו לחזהו ולבטנו, והובהל לבית-חולים, שם אושפז למשך מספר ימים במחלקה לטיפול נמרץ עד שיצא מכלל סכנה לחייו.

תמצית המחלוקת

3.         המאשימה גורסת, כי קמה עילה למעצרו של המשיב עד לתום משפטו, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת מחמת החשש ששחרורו ממעצר יסכן את בטחונם של המתלוננים ובטחון הציבור, ומדגישה בהקשר זה כי קיימת בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק הנ"ל, נוכח ביצועה של עבירת אלימות חמורה בנשק חם. התביעה הכללית סבורה, כי נוכח מהות המעשים אין כל חלופה הולמת למעצר שתבטיח את תכלית המעצר.

4.         ב"כ המשיב מבהיר, כי אין מחלוקת על האירועים שהתרחשו בשלב הראשון של התקרית. ואולם, לטענתו אין בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירת ניסיון הרצח, זאת נוכח חולשת הראיות שמהן מבקשת המאשימה להוכיח כי אותו אדם רעול פנים שירה לעבר המתלוננים - הנו המשיב. בהקשר זה מפנה הסניגור לסתירות ולתמיהות בעדויותיהם של העדים השונים. על-כן, מבקש הוא לשחרר את מרשו ממעצר ללא כל תנאים מגבילים. לחלופין מציין ב"כ המשיב, כי אם יגיע בית-המשפט למסקנה שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, אזי אין הוא חולק על קיומה של עילת מעצר, אך עותר לחלופת מעצר של שחרור בערובה בתנאי "מעצר בית" בביתו של המשיב באבו-גוש, זאת בפיקוח מתמיד של אחד מבני משפחתו - אחיו, אחותו ואמו.

הראיות לכאורה

5.         לאחר שבחנתי את חומר החקירה, נחה דעתי כי יש בראיות שנאספו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. אסקור להלן בקצרה את הראיות, תוך התמקדות בחלק השני של האירוע, שהוא השנוי במחלוקת.

            המתלונןמוחמד חמידהציין בשלוש הודעותיו במשטרה, כי כאשר הורחק המשיב מהזירה על-ידי גיסו סאלח ועל-ידי המתלונן תייסיר - קילל אותם ואיים עליהם, מספר פעמים,  שיירה בהם. לדברי העד, לאחר כעשר דקות עד רבע שעה, בעת שהיה טרוד בעבודתו שמע לפתע יריה. הוא מיהר לחבור לתייסיר, שמע ירייה נוספת והבחין בחטף בדמות הנמלטת מהמקום שלבשה חולצה לבנה. לדבריו, בחלק הראשון של האירוע לבש המשיב מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה. מוחמד ציין, כי הסיק שהיורה הוא המשיב, זאת נוכח האיום בירי שהשמיע הלה דקות ספורות לפני התקרית, לאור העובדה שלא היה למי מהם סכסוך עם איש, פרט לסכסוך עם המשיב בתקרית הנדונה, וכן לפי אופן הליכתו של המשיב באירוע השני, שדמתה להליכתו באירוע הראשון, ולפי מכנסי הג'ינס שלבש. כן ציין, כי לא שמע אם המשיב השמיע דברים בעת הירי, זאת מחמת הרעש של מנוע המשאית, אך העלה אפשרות כי ייתכן שתייסיר - אשר היה קרוב יותר למשיב - שמע דבר-מה.

            המתלונןתייסיר נתשהמסר בהודעתו, כי בעת התקרית הראשונה,  שבמהלכה יידה המשיב לעברו אבן ואף פצע אותו, הגיע למקום הקבלן סאלח עבדל-רחמן, גיסו של המשיב, והורה למשיב להסתלק. לגרסת המתלונן, איים המשיב על כל הנוכחים כי יירה בהם ועזב את המקום. לדברי תייסיר, לאחר כעשר דקות חזר המשיב למקום כשהוא רעול פנים, ניצב במרחק של כ-15 מטרים ממנו, אמר: "חזרתי לירות בכם", ופתח בירי תוך שהוא מתקרב אף למרחק של כ-5 מטרים ממנו. תייסיר זיהה את המשיב כמי שירה הן לפי הקשר הדברים, שכן הלה איים דקות לפני-כן כי ישוב לירות בהם, והן לפי זיהוי קולו, מבנה גופו וצבע מכנסיו. את צבע חולצתו של היורה לא זכר העד.

            סלאח עבדל רחמן, גיסו של המשיב, מסר בהודעתו כי במהלך התקרית הראשונה, לאחר שהמשיב הורחק מהמקום, איים המשיב כי יירה על הנוכחים, ולאחר כעשר דקות עד כרבע שעה שמע יריות והבחין באדם רעול פנים הנמלט מהמקום הלבוש חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס והאוחז אקדח בידו. לדבריו, אותו אדם היה דומה במבנה גופו לגיסו, המשיב. העד ציין כי לא שמע שהיורה אמר דבר-מה עובר לירי או במהלכו.

            העד אחמד עבאסימסר בשתי הודעותיו במשטרה, כי במהלך התקרית הראשונה סולק המשיב מאתר העבודות על-ידי הקבלן סאלח, ואגב כך איים המשיב על המתלונן כי ישוב תוך עשר דקות עם אקדח ויירה בו. לדברי העד, כעבור כעשר דקות שב המשיב למקום כשהוא רעול פנים וירה מספר יריות לעבר המתלוננים. אחמד ציין, כי זיהה את היורה כמשיב לפי הבגדים שלבש לפני-כן - מכנסי ג'ינס וחלצה לבנה, לפי מבנה גופו הרזה ונוכח האיום שהשמיע באוזני המתלונן.

            המשיב אישר בחקירתו, כי נקלע לויכוח עם המתלוננים, על רקע סירובם לאפשר לו להשתמש בסולר של המשאית לשטיפת נעליו משרידי בטון. עם זאת הוא טען, כי רק כעס עליהם וגידף אותם אך לא איים שירה בהם ("אמרתי לו: 'אני אזיין אותך' ועוד מילים, ואני לא יודע מה אמרתי, כשאני מתעצבן, אני לא שם לב, לא יודע מה אמרתי" - הודעה מיום 11.6.07 ש' 65). לדבריו, עזב את הזירה ולא שב אליה כלל. הוא העלה טענת אליבי, לפיה הלך לביתו, התרחץ והחליף בגדיו; לאחר מכן יצא לטייל לפרק זמן של ארבע-חמש דקות ליד מסעדת קרוואן, לתכלית תמוהה של מציאת כלה לנישואין (כלשונו: "יצאתי ועשיתי סיבוב והלכתי ליד מסעדת קרוואן, אמרתי אולי אמצא כלה להתחתן, וחזרתי, הסיבוב לקח לי ארבע-חמש דקות" (לעיל, ש' 24); ומיד בהמשך נכנס לדירתו של אחיו אחמד, שם שהה כשעה עד שהגיעו למקום השוטרים שעצרו אותו.  בהודעתו השנייה במשטרה, מיום 24.6.07, אישר המשיב כי באירוע הראשון השמיע באוזני תייסיר איום כי יהיו אנשים שיירו בו, אך לדבריו אמר הדבגרים בתגובה לאיומו של תייסיר כלפיו. וכך העיד בעניין זה: "הנהג איים עליי אמר לי: 'אני ארצח אותך, אני אירה בך', אז אמרתי לו: 'למה תרצח אותי, אלוהים ירצח אותך ואנשים יירו בך" (ש' 9 להודעה). הוא העלה סברה, כי אלמונים "ניצלו" (כלשונו) את דבריו בכדי לירות במתלונן.

            אחמד עבד אלרחמן, אחיו של המשיב, מסר בחקירתו כי המשיב היה בדירתו ברציפות משעה 11:30 ועד למעצרו על-ידי המשטרה. גרסה זו, שנועדה לתמוך בטענת ה"אליבי" שהעלה המשיב, הנה מופרכת בעליל, שכן על-פי עדויות רבות נכח המשיב בזירה בעת התקרית הראשונה בסביבות השעה 13:00, ואף המשיב טען, כאמור, כי היה באירוע הראשון והגיע לדירת אחיו רק לאחר שהתקלח בביתו ויצא לטייל ברחוב.

            גם אמו של המשיב סיפקה לו גרסת "אליבי" מופרכת, עת טענה שהלה הגיע לבית כבר בשעה 11:00, זאת חרף העובדה שאין חולק כי הלה נכח באתר העבודות בשעה 13:00. עם זאת אישרה האם כי בנה לבש מכנסי ג'ינס וחלוצה לבנה.

6.         לאחר עיון בכל חומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה, כי יש בתשתית הראייתית שנאספה על-ידי המשטרה כדי להוביל למסקנה לפיה היה זה המשיב אשר ירה במתלוננים. המסקנה הנסיבתית נלמדת בראש ובראשונה מהעימות שנתגלע בין המשיב לבין המתלוננים, אשר קדם לאירוע הירי בדקות ספורות, שבסיומו עזב המשיב את הזירה תוך השמעת איומים כי יירה במתלוננים, ומשובו של היורה רעול הפנים לזירה לאחר כעשר דקות. לכך יש להוסיף, כי המתלונן תייסיר שניצב בקרבתו של אותו יורה, ציין כי אותו אדם שעמד בקרבתו, אמר עובר לירי "חזרתי לירות בכם". המסקנה, בדבר היות המשיב אותו אדם שירה במתלונן, אף נלמדת מהעדויות הרבות, שצוינו לעיל, לפיהן ליורה רעול הפנים היו קווי דמיון למשיב מבחינת מבנה גופו, צורת הליכתו, צבע המכנסיים אותם לבש וזיהוי קולו על-ידי תייסיר. סתירות אלו או אחרות בעדויות, אשר הוצגו על-ידי בא-כוחו של המשיב, אינן פוגמות בתשתית הראייתית המפלילה, ובמסקנה הנסיבתית העולה מהעדויות לפיה היורה היה המשיב, שכן מדובר באירוע טראומתי שהתרחש בחטף, שאך טבעי הוא שכל עד הצליח לשחזר רק קטעים ממנו - אלה שהתמקד בהם ואלו שנחרטו בזכרונו. הראיות לכאורה הישירות והנסיבותיות, בהשתלבותן, מבססות את המסקנה לפיה היה זה המשיב שירה במתלוננים, וכי קיים סיכוי סביר להרשעתו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

עילת מעצר וחלופת מעצר

 7. משנקבע, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב         בכל העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום,      ובכלל זה בעבירת ניסיון הרצח, קמה עילת מעצר נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת מחמת החשש הממשי מסיכון ביטחון הציבור - בכלל, וביטחונם של המתלוננים - בפרט. חלה לגביו חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק הנ"ל, נוכח ביצועה של עבירת אלימות חמורה בנשק חם.

8.         אינני סבור, כי בעניינו של המשיב קיימת חלופת מעצר שתבטיח את מטרת המעצר, אף לא "מעצר בית" מוחלט בבית משפחתו באבו גוש. התנהגותו של המשיב באירוע מצביעה על סיכון ממשי הנשקף ממנו לחיי אדם, שכן הלה לא היסס, בשל סכסוך של מה בכך, לנסות לקטול חיים באמצעות ירי בנשק. הנסיון לרצוח את המתלוננים ביריות בצהרי היום, במרכזו של כפר אבו גוש, לנוכח עדי ראיה רבים, מצביע על תעוזתו העבריינית הניכרת של המשיב, על היעדר כל מורא מהדין ועל הסיכון הממשי הנשקף ממנו לחיי אדם - שאין להפיגו אלא בדרך של מעצר של ממש. בנסיבות האמורות, "מעצר בית", אף אם מדובר בפיקוח מלא של בני המשפחה, לא יפיג את החשש האמור; מה גם, שאחיו ואמו של המשיב מסרו בחקירה במשטרה גרסה כוזבת בכדי לתמוך בטענת האליבי המופרכת שהעלה המשיב. אשר על-כן, אין בעניינו של המשיב חלופת מעצר הולמת שתבטיח את ההגנה על ביטחון הציבור.